#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לריו""ח דמפר למתענה ואינו מפר לאינה מתענה, מ""ט כשהבעל הפר נזירות הותרה האשה גם בחרצן וזג?<br>ומ""ט הותרה מטומאה?<br>ומדוע לא תירצו בזה כמו על חרצן וזג? (2)"	"שאני נזירות דאין נזירות לחצאין.<br>ובטומאה משום דגם בזה יש צער, דהחי יתן אל לבו דהקובר יקברוהו.<br>וכלפי זה ל""ש התירוץ דנזירות לחצאין משום דמצינו נזירות שמשון בלא טומאה.<br>או דאה""נ ורק דנפק""מ דאף בנדרה מטומאה יכול להפר."	נדרים דף פג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם יש קרבן נזירות לחצאין?<br>ואיך א""ש עם הא דהפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ולא עולת העוף?"	"אביי דקדק מלשונו דרב יוסף דיש קרבן לחצאין, ודחה דודאי אינו כן ואין קרבן לחצאין.<br>והא דמביאה חטאת העוף הוא משום דחטאת העוף באה על הספק, ולהכי באה גם על חצי נזירות. ומה""ט אינה מביאה גם שאר קרבנות דאין קרבן לחצאין."	נדרים דף פג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"הגמ' סברה להוכיח מהא דמביאה האשה שנטמאה והפר לה בעלה חטאת העוף על הספק, דיש קרבן נזירות לחצאין, והקשתה דא""כ תביא ג' בהמות.<br>מה כוונת הקושיא הרי ג' קרבנות רק בסיום נזירות טהרה?"	"א. אה""נ וכוונת הגמ' דבטהרה תביא ג' קרבנות, וה""ה בטומאה תביא גם עולת העוף.<br>ב. אפילו נטמאה כיון שהיתה הפרה וסיימה את מניין הנזירות טהרה תביא ג' בהמות."	נדרים דף פג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איתא במתני' דקונם שאיני נהנית לבריות אינו מפר, ויכולה היא להנות בלקט שכחה ופאה.<br>איזו סתירה הקשתה הגמ' בין הרישא לסיפא?<br>ואלו ג' תירוצים נאמרו בזה?	"דמשמע לגמ' דאי""ז נתינת טעם, דאי הבעל וכל האנשים אסורים לא גרע מחנווני שפרנסתו ממנו שמפר. אלא הוא דין בפנ""ע. וא""כ בע""כ היא מותרת מבעלה ולכן אינו יכול להפר, וא""כ איך תוכל להנות מלקט שכחה ופאה, הא כיון שיכולה להנות מבעלה אינה ענייה.<br>ותירצו א': הוא כדבר נוסף, דאפילו אם הבעל עני מ""מ יכולה להנות בלקט שכחה ופאה.<br>ב': זו נתינת טעם, דאין יכול להפר לפי שיכולה להנות מלקט שכחה ופאה. [ואיירי בדשכיחי, ולכן לא דמי לחנווני שפרנסתו ממנו].<br>ג': ה""ק, אחר שנתגרשה היא נאסרת גם מבעלה, ומ""מ היא מותרת אז בלקט שכחה ופאה."	נדרים דף פג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מדוע אין הבעל יכול להפר מה שנדרה אשתו שלא תהנה מן הבריות, הרי פרנסת הבעל מן הבריות, והו""ל כחנווני שפרנסתו ממנו?<br>ולשינויא דרבא דמה טעם קאמר, איך יועילו הלקט שכחה ופאה שלא יוכל להפר, מי גרע מחנווני שאין פרנסתו אלא ממנו?"	"אם בעל אינו בכלל בריות א""ש דהיא לא נדרה מן הפירות אלא מהם אבל כשיביא בעלה הם מותרים לה. ול""ד לנודרת מפירות חנווני גם אם יביאם הבעל.<br>והכא איירי דהלקט שכחה ופאה שכיחי, וההיא דחנווני בימות הגשמים שאינם מצויים."	נדרים דף פג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"""נתגרשה יכולה להנות בלקט שכחה ופאה."" מה דינה להנות מבעלה?<br>ומה הוכיח מזה הר""ן נגד הירושלמי? ואיזו עוד ראייה הביא בזה?<br>וכיצד ביאר את מחלוקת הבבלי והירושלמי בדבר?<br>ומה הצד שהרמב""ן והירושלמי אינם חולקים ע""ז?"	"אסורה, דהשתא הוי בעל בכלל בריות. ומאחר וסתם מתני' דלהלן כר""ע דאזיל בתר שעת הנדר, חזינן דלעניין משמעות לשונו לא תלי בהכי ולא אזלינן בתר שעת הנדר.<br>ומוכח כן נמי מברייתא דב""ב דהנודר מאנשי העיר, שנאסר גם ממי שבא לדור שם אחר זמן.<br>ולבבלי אי""ז שייך לנידון מתי חלות הנדר אלא תלי בלשון בנ""א. ולירושלמי דעת בנ""א לפי המשמעות בזמן שחל עיקר הנדר.<br>ואפשר דהרמב""ן הביא את הירושלמי רק להחמיר לאסור מי שנכלל בלשון בשעת הנדר. ואפשר דאף הירושלמי לא אמר כן אלא לחומרא, אבל אזלינן גם בתר לשון בנ""א לחומרא."	נדרים דף פג		
